רש"י על כריתות ט״ו

1 שחטה ואת בת בתה - לא עבד איסורא:

2 ואחר כך שחט את בתה - של ראשונה עכשיו נמצא ששחט ב' איסורים ראשונה אותו ואת בנו שלישית ושניה בנו ואותו דבנו שניה ואותו שלישית והילכך סופג פ' לסומכוס אף על גב דשם אחד הן:

3 דגופין מוחלקין - שמחמת ראשונה ושניה באו אלו שני איסורים על השלישית אבל הכא אין גופין מוחלקין:

4 דלמא כדר' אבהו - אבל הכא אע"ג דעל ידי בתה ובת בתה ובת בנה נאסרה הזקנה עליו ג' איסורים ואין גופין מוחלקין בה:

5 זמה אחת - דאינו חייב על אשה ובתה ובת בתה ובת בנה בביאה אחת כמתני' אלא אחת והיינו חמותו ואם חמותו ואם חמיו:

6 מתני' באיטליז - שוק:

7 עמאום - שם העיר:

8 הבא על אחותו כו' - מפרש בגמ':

9 גמ' הרי שמות מוחלקין - שג' לאוין מוחלקין בהו:

10 שמות - לאוין:

11 שם א' - לנדה לא תקרב:

12 שהיא אחות אביו - כדמפרש לקמי' ברשיעא בר רשיעא:

13 ערות אחותו גלה - מפרש בפ"ק לעיל כריתות ב: דאייתר ליה להא דרשא:

14 בא עליה - על אחת מכל העריות וחזר ובא עליה בהעלם אחת:

15 בבא על ה' נשים נדות - בהעלם אחת:

16 הואיל והוא גרם להן - להביא כל אחת חטאת דהיינו ה' חטאות הלכך הוא נמי מייתי ה' חטאות אבל ה' ביאות בערוה אחת בהעלם א' היא נמי לא מתיא אלא חד וכן הוא:

17 הוא בהעלם אחת - בין בא ה' ביאות בה' עריות בין ה' ביאות על כל אחת:

18 והן ה' העלמות - שנודע לכל אחת בין כל ביאה וביאה מביאותיו הוא אינו חייב אלא אחת על כל אחת והיא על כל אחת ואחת חייבת ה' דהיינו על כל ביאה וביאה. אלמא אף על גב דהוא גרם לכל אחת להביא ה' חטאות לא בעי הוא למייתי על כל חדא אלא אחת: ואית ספרים דכתיב בהו הוא בהעלם אחת והיא בה' העלמות - ובערוה אחת מיירי לשון נקייה הוא ויש"ר כח"ו:

19 קצר - כגרוגרת בשבת וזה השיעור חזר וקצר בהעלם א' מה לי אמר רבי אליעזר:

20 שתי ביאות א"א לערב - הילכך חשיבי אבל קצירת שתי גרוגרות אפשר לערב ולקצור בבת אחת:

21 ר' אליעזר מחייב על ולדי מלאכות במקום אבות מלאכות - שאם עשה אב ותולדה בהעלם אחת חייב שתים הא אב ואב כגון קצר וקצר דזו וזו אב מלאכה פטור מן אחת:

22 הכא במאי עסקינן - הא דקתני רבי אליעזר כו' דדייקינן מינה הא אב ואב פטור:

23 בדלית - טרייל"א של גפן היא:

24 המודלית על גבי תאנה - ותאנים בתאנה ואין ענבים בגפן והיה צריך לבצור הגפן להסקה וקצץ בבת אחת פרי התאנה וזמורת הגפן דחייב שתים חדא אפרי דתאנה דהיינו קוצר וחדא אזמורה דתולדה דקוצר דקיימא לן שבת דף עג: זומר וצריך לעצים תולדה דקוצר היא משום הכי חייב שתים אף על גב דבבת אחת הואיל ושמות מוחלקין זה אב וזו תולדה וגופין מוחלקין דשני אילנות הן:

25 דכוותה גבי קצר וקצר - דדייקינן הא אב ואב פטור כגון שקצר שתי גרוגרות בבת אחת דהשתא לאו תרתין הוא דעבד ובבת אחת עשאן גופין ושמות מוחלקין נמי ליכא אבל קצר וחזר וקצר דתרתין מלאכות עבד בהעלם אחת מחייב ר' אליעזר:

26 מתני' אבר המדולדלת בבהמה - תלוש רובה ומעורה במקצת:

27 מהו - שיטמא משום אבר מן החי כאילו נתלש לגמרי דקיימא לן בהעור והרוטב חולין קכח: דאבר מן החי מטמא כנבלה:

28 אבר - הנתלש מן האדם לגמרי מטמא כמת בפרק העור והרוטב חולין קכט: והמדולדלת שדבוק קצת טהור:

29 מוכי שחין - אבריהן נופלין:

30 וחותכו - לא משום טהרה שקודם לכן נמי טהור אלא שלא יהא מאוס ברגל באבר המדולדל:

31 שמניח כשערה - ולא חותכו לגמרי שלא יטמא אותו החותכו שנוגע בו בשעת פרישה:

32 ותוחבו - לאבר בסירא בקוץ המחובר לקרקע או לכותל והוא החולה נמשך ונתלש האבר מאליו:

33 ק"ו - מפרש בגמ' אדם שמטמא מחיים שמקבל טומאה מחיים ואפילו הכי לא מטמא אבר המדולדל ק"ו בהמה שאינה מקבלת טומאה מחיים:

34 גמ' המוחק את הכרישה - כותש את הקפלוט שקורין פור"ש:

35 הסוחט מים שבשערו - כגון יוצא מבית המרחץ ומסתפג באלונטית:

36 משקין שבתוכו - שבתוך הכרישה אינן בכי יותן דלא חשיבי מידי הואיל ובלועין הן:

37 והיוצאין הימנו הרי הן בכי יותן - אם נפלו על הזרעים:

38 וכרישה עצמה - לאחר שיצאו ממנו המשקין הוכשרה אף על פי שלא נגעה בהן אחר יציאתן:

39 מ"ט כו' ניטמייה לאדם - למוכי שחין:

40 בניתזין בכל כוחן - שמשך עצמו בכח ונתלש בכח וליכא נגיעה בשעת פרישה אבל מי כרישה יוצאין בנחת ולאחר שיצאו ממנה חשובין הן מיד וקודם שיפלו לארץ נוגעין בה בשעת פרישה:

41 זב או טמא מת שהיו מהלכין בדרך וירדו גשמים - על בגדיהן אף על פי שסחטן הזב בעצמו החליק כסותו כלפי מטה שיפלו המים אותן המשקין היורדין בבגד מלמעלה למטה טהורים ואין מטמאין אדם הנוגע בהן לפי שאינן חשובין הואיל ועומדין ליבלע בשפה התחתונה של בגד:

42 יצאו מכולן הרי אלו מכשירין - אם נפלו על הזרעים וטהורין שאינן מטמאין את הזרעים אלא אם כן הזב נוגע בהן לאחר שיצאו מכולו. והא דכתיב בסיפא אלא לאחר שיצאו מגופו ל"ג לה:

43 מתני' חייב - משום מעילה על כל תמחוי אם אכלן קודם זריקת דמים:

44 ק"ו - מפרש בגמרא:

45 אם הלכה - שקבלת מרבך שחייב על כל אחד מן הזבחים נקבלנה ממך:

46 ואם לדין - שאתה למד אותה מק"ו ממעילה יש תשובה:

47 המאכיל כאוכל - שאם נתן אוכל הקדש לחבירו חייב כאילו אכלה הוא עצמו דקיי"ל המוציא הקדש לחולין הוא מעל ולא מי שניתן לו:

48 והמהנה כנהנה - במידי דלאו בר אכילה:

49 צירף את המעילה לזמן מרובה - שאם נהנה היום בחצי פרוטה ומכאן עד ג' שנים חצי פרוטה מצטרפות לקרבן ולקמן בפרק ספק אכל חלב כריתות דף יח: מפיק לה מתמעול מעל ריבה:

50 גמ' מאי קשיא ליה לר' שמעון - מה ראייה לשוחט בחוץ מאוכל זבח לפני זריקה:

51 לא הודע - שהיו ה' חתיכות נותר וה' חתיכות כשרות לפניו ואין ידוע איזו אכל אם הה' של נותר אם הה' כשרות:

52 בה' העלמות - ומזבח אחד אכל נותר חייב ה' משום נותר דהעלמות מחלקין:

53 מה' זבחים - אכל נותר בהעלם א' חייב ה' הואיל וגופים מוחלקין. ר' יוסי ור' אליעזר סבירא להו כר' עקיבא דמתני' דר' שמעון:

54 אבל אכל ה' חתיכות כו' - אתאן לת"ק דאיירי רישא בה' חתיכות נותר מזבח אחד והכי קאמר לגבי מעילה מודינא דתמחויין מחלקין:

55 לפני זריקת דמים - שייכא מעילה אבל נזרק הדם דהיתה לה שעת היתר לכהנים שוב אין בו מעילה וכן מפורש במנחות בפרק התכלת מנחות דף מז::